מיזם חדש מאפשר למשפחות שכולות לשתף את הציבור הרחב בזיכרונות וסיפורים על יקיריהן

עשרות משפחות שכולות השתתפו ביום הזיכרון האחרון במיזם החדש "זיכרון מבית", מיזם הנצחה דיגיטלי ראשון מסוגו שמחבר בין הזיכרון האישי לממלכתי.  המיזם, המשותף לארגון יד לבנים, ארגון אלמנות ויתומי צה"ל ומשרד הביטחון, מאפשר למשפחות השכולות לשתף את סיפור יקיריהן במפגשים מקוונים, ולציבור הרחב לקחת חלק, להקשיב ולזכור יחד איתן. במסגרת המיזם נפתחו עשרות רבות של מפגשים מקוונים לאורך יום הזיכרון והימים הסמוכים לו, משעות הבוקר ועד שעות הערב. המפגשים אפשרו שיחה אישית ופתוחה, שבה בני המשפחות השכולות שיתפו זיכרונות, סיפורים ורגעים משמעותיים אודות הנופלות והנופלים.

כתבה 

"הרגשתי שאני משחרר דברים שלא שחררתי עשרות שנים", מגלה אליהו, אחיו הבכור של רב"ט שמואל יחיה ז"ל שנפל בקרב ברפיח בינואר 49', במהלך מלחמת השחרור, וותיק המשתתפים במיזם "זיכרון מבית". "רגשות וגעגועים וסיפורים שחיכו כמעט שמונים שנה".  

"אחי עלה לארץ בשנת 46' ממצרים. במלחמת השחרור הוא התנדב לפלמ"ח, לחטיבת הראל", מספר אליהו. "הוא לחם בשלושים ושבעה קרבות, עד שנפל. עוד קודם, סבא שלנו ביקש ממנו שיעזוב את המלחמה ויבוא לעזור לו. אחי ענה לו בדיוק כמו שעונים הצעירים היום, 'סבא, כל היהודים סובלים למען המולדת. גם אתה תסבול. אני לא אשתחרר מהצבא עד שיבוא הניצחון'.

"היה לי חשוב להשתתף במיזם 'זיכרון מבית' כי רציתי שידעו שהיו פה אנשים שהתעקשו להילחם והתעקשו לעשות את זה 'עד הניצחון' גם לפני קום המדינה", מסביר אליהו. "רציתי לא רק להנציח את אחי, אלא גם להעביר את המסר הזה. 

"אני מרגיש מאוד קרוב לאחים השכולים הצעירים, למרות שהם יכולים להיות הנכדים שלי", הוא אומר. "זו אותה גבורה נמשכת, ואותן המילים 'עד הניצחון' מאז ועד היום, ממלחמת העצמאות ועד ימינו".

חוויה אישית, נגישה ומשותפת 

מיזם "זיכרון מבית" מבטא תפיסה עדכנית של הנצחה בעידן הדיגיטלי. המיזם החדש משלב בין ממלכתיות לבין חוויה אישית, נגישה ומשותפת, ומאפשר לזיכרון להמשיך להיות חלק מהחברה הישראלית כולה. השנה לקחו חלק במיזם משפחות שכולות ותיקות וצעירות, מכל התקופות, מכל חלקי החברה הישראלית, שהזמינו קרובים, חברים ואת הציבור הרחב, בהתאם לבחירתן, להצטרף ל'חדר' המקוון שפתחו ולשמוע על יקירן. המיזם פורסם מראש, וכלל המשפחות השכולות הוזמנו להשתתף בו באמצעות רישום מוקדם. באפשרות המשפחות היה לבחור בין מפגש פרטי למפגש לכלל הציבור. לקראת המפגש נוצר קשר עם המשפחה ונעשתה הכנה כללית. כל מפגש נמשך כשלושת רבעי שעה, ולכל 'חדר' היה נציג טכני שעמד לרשות המשפחה. הורים, אחיות ואחים שכולים, אלמנות, יתומים, אבל גם דודות ודודים וחברים קרובים התכנסו ל'חדר' הווירטואלי כדי לספר על היקר או היקרה שלהם שנפלו. היו משפחות שבהן בן משפחה אחד בלבד סיפר על הנופל או הנופלת, והיו מפגשים שבהם דיברו בני משפחה ומכרים נוספים והסיפור נע בין מקומות שונים במרחב הווירטואלי. חלק מהמשתתפים הקריאו קטעים או הראו פתקים אחרונים שהשאירו אחריהם הנופלות והנופלים. אחרים הציגו דברים שכתבו לזכרם אחרי שנפלו. 

בקהל שהוזמן להיות איתם ב"חדר" אפשר היה לראות כמובן בני משפחה וחברים, אבל גם חיילים, קצינים וחניכי מכינות קדם צבאיות שיכלו להגיב וכמובן גם לשאול שאלות. "זה היה מחזק ומרגש", אומר אליהו, על ההשתתפות שלו במיזם ועל התגובות שקיבל. "קיבלתי המון תגובות טובות. השנים עברו, אבל הכאב נשאר". 

על החיים והגבורה

גם גרשון סביצקי בחר להשתתף במיזם "זיכרון מבית". בנו של גרשון, רס"ל יונתן סביצקי ז"ל, לוחם ביחידת "אגוז" בחטיבת הקומנדו, נפל בקרב הגבורה על שחרור מוצב כיסופים בשבעה באוקטובר, בוקר שמחת תורה. יונתן היה אמור להיות בבית באותה שבת, אך הוקפץ ליחידה שלו יום קודם. יחד אתו נפלו באותו קרב גם רב סמל עמית פלד ורב סמל אלעד מיכאל ששון זכרם לברכה. המפקד ושני לוחמים נוספים נפצעו. 

גרשון בחר לפתוח את ה"חדר" לזכרו של יונתן, "תנתן" כפי שהוא נהג לכנות אותו, לציבור הרחב. עשרות הצטרפו ובאו להקשיב לו במרחב הווירטואלי. "ה'חדר' הווירטואלי היה מלא אנשים", הוא משחזר. "הגיעו חיילות, חיילים, אזרחים, אנשים שלא הכירו את יונתן בחייו, אבל רצו לשמוע עליו. הם הקשיבו, התעניינו ושאלו שאלות".

מה סיפרת? 

"סיפרתי גם על החיים של יונתן וגם על הגבורה שלו. כי יונתן באמת היה גיבור. לא רק בדרך שבה הוא נפל, גם בדרך שבה הוא נלחם עד שהוא נפל. כמעט שבע שעות הוא והחברים שלו ניהלו קרב אדיר, קשה. זה היה הקרב הראשון בחייו של יונתן. קרב אמיתי. הם הצילו חיים של עשרות אנשים". 

הסיפורים מאחורי השמות והפנים

כמעט שלוש השנים האחרונות סיפרתי על יונתן אינספור פעמים", ממשיך גרשון. "יש כל כך הרבה סיפורים, ואני אף פעם לא מתכנן מראש מה אני אספר. אני פשוט מספר. אני רוצה שיכירו את יונתן, שישמעו עליו, שיזכרו אותו, שיעבירו את הסיפור שלו הלאה, שידעו מי הוא היה".

באמצעות המיזם "זיכרון מבית" מבקשים בארגון יד לבנים להרחיב את מעגלי ההנצחה גם מעבר לטקסים הממלכתיים, ולאפשר לכל אדם בישראל לקחת חלק פעיל ומשמעותי במלאכת הזיכרון, גם מהבית. כך יתאפשר למשפחות השכולות לשתף ולציבור הרחב להשתתף ולהכיר את הסיפורים שמאחורי השמות והפנים. בארגון מקווים שהמיזם יימשך גם ביום הזיכרון הבא, ושיוכלו להצטרף אליו משפחות שעדיין לא סיפרו על יקיריהן.