"גל-הד" הוא מיזם הנצחה לחללי צה"ל וכוחות הביטחון שנפלו במלחמת חרבות ברזל. זהו פרויקט זיכרון דיגיטלי, המאפשר לגולשים להיחשף לסיפורים האישיים של חללות וחללי מלחמת חרבות ברזל, ומחבר בין הזיכרון הפרטי לזיכרון הלאומי. המיזם נועד להבטיח שכל גיבורה וגיבור יקבלו את מקומם המכובד והראוי בלב הזיכרון הישראלי. באמצעות תיעוד אישי מצולם משמרים את הסיפור, את הדמות והמורשת שהשאירו אחריהם הנופלות והנופלים.
כאלף סרטים, כולם סיפורי גבורה מעוררי השראה, יעלו לאתר Ynet (www.ynet.co.il/gal-hed), פרי שיתוף פעולה בין ארגון יד לבנים, ארגון FIDF (ידידי צה"ל בארצות הברית) וקבוצת "ידיעות אחרונות". עד כה עלו לאתר כמאה סרטים.
"ברגע שזוכרים את הילדה שלי, זה מחיה אותה", אומרת אוֹרי, אימה של סמל שיר ביטון ז"ל, חובשת קרבית שנפלה בשבעה באוקטובר, בוקר שמחת תורה, בקרב גבורה במוצב נחל עוז. "זה מעלה לנו חיוך".
שיר היא אחת מגיבורות המלחמה שמונצחת במסגרת פרויקט "גל-הד". "זה ההד שנשאר", אומרת אורי, על הפרויקט. "מאחורי כל שם של נופל יש סיפור חיים שלם. אני רוצה שכשיגידו 'שיר ביטון', הסיפור של שיר שלנו יהדהד. אני רוצה שכל מי שמתעניין, כל מי שרוצה, יוכל לשמוע את הסיפור שלה. מבחינתי, זה 'וואו'. זה אומר ששיר קיימת".
נלחמה על החיים שלה
סמל שיר ביטון ז"ל נולדה וגדלה באשדוד. תלמידה מצטיינת שחלמה להיות רופאה והתנדבה במגן דוד אדום. בצבא שירתה כחובשת קדמית והוצבה במוצב נחל עוז. "היה לה חשוב לעשות שירות משמעותי", מספרת אורי.
בבוקר שבת, שבעה באוקטובר, שהתה שיר במוצב. היא שלחה הודעה קולית לאימה מטלפון של חברה כשברקע כבר נשמעו קולות ירי. יחד עם חברותיה שיר רצה למיגונית שאליה השליכו המחבלים עשרות רימונים. היא הצליחה לברוח למגורים שלה, יחד עם חברתה, סמ"ר ירין מארי פלד ז"ל, כדי להביא את נשקה האישי. כשמחבל חדר לחדרה, שיר, צעירה בגובה מטר וחצי, הצליחה לחסל אותו.
"לא חשבתי שהילדה שלי תצליח להרוג מישהו. אפילו לא חשבתי שהיא תדרוך נשק", אומרת אורי. "היא לא לוחמת, היא חובשת. היא פשוט נלחמה על החיים שלה ושל החברה שלה".
סמוך לשעה שמונה בבוקר נפלה שיר בקרב הגבורה והיא רק בת תשע-עשרה. במשך כמה ימים נחשבה נעדרת. "לקח זמן עד שהבנו שהנורא מכול קרה", אומרת אורי בכאב.
ממשיכים בדרכה
אחרי האסון החליטו הוריה של שיר להמשיך את דרכה ולעבור בעצמם קורס חובשים למתנדבים בוגרים במד"א, שהיום נקרא "קורס שיר". אורי, סמנכ"לית כספים במקצועה, אף הוסמכה להיות ראש צוות ונהגת אמבולנס. "אפשר לקחת את הכאב וליפול אתו ולא לקום", היא אומרת. "אנחנו החלטנו שלא ניתן לזה לגמור אותנו".
לסרט שנעשה על שיר לפרויקט "גל-הד" התראיינו הוריה, אורי ואסף, אחיה הגדול ליעד ואחותה הצעירה, אביה. "כולנו שמחנו לדבר על שיר למרות שזה לא תמיד קל", אומרת אורי. "לא דיברנו רק על הגבורה. דיברנו על החיים. זה עוד משהו שעשינו כדי ששיר לא תישכח. עבורנו, כמשפחה, זה המון".
חלם על הוליווד
"הוא היה כל כך חי, אז עכשיו הוא כל כך מת", אומר רן להט על בנו, רס"ל טל להט ז"ל, לוחם ביחידת מגלן, חטיבת הקומנדו, שנפל בקרב במרכז רצועת עזה ביולי 2024. גם הסרט של טל ז"ל כבר הועלה לאתר במסגרת מיזם "גל-הד". "כשהבן שלך נופל, אומרים עליו המון דברים. אתה יכול לשים לב מה אומרים הכי הרבה. על טל אמרו כולם שהוא כל הזמן היה מחייך. גם אחרי לילה של עבודה קשה, טל היה מחייך. מעבר לזה שהוא היה מלא שמחת חיים".
טל היה ספורטאי, פעיל בתנועות נוער ומנהיג חברתי. הוא חלם להיות במאי קולנוע. "שעתיים לפני שהוא נפל, אחד הלוחמים סיפר לו שיש לו אחות שחקנית שמנסה את מזלה בהוליווד. טל כל כך התלהב מזה. הוא אמר לו, 'אתה חייב לתת לי את המספר של אחותך'. הוא לא חשב כמה מסוכן בעזה, או שעלול לקרות לו משהו. הוא חלם על הוליווד!"
לשמר את הזיכרונות הישנים
טל לחם בשבעה באוקטובר במוצב נחל עוז. הוא המשיך להילחם עם הצוות שלו חודשים רבים, עד שנפל. לפרויקט "גל-הד" הצטלמו הוריו, רן ורונית, ושניים מחבריו. "חשבתי מה הדברים הכי חשובים שאני רוצה להגיד על טל", מספר רן. "זה כמו שאומרים בהגדה של פסח. אם לא אמרת את הדברים האלה, אתה מרגיש שלא אמרת כלום. אמרתי למשל שלא משנה, גם אם אני אחיה עד גיל מאה, יש משהו שטל עשה ואני לא אספיק לעולם. טל הציל אנשים. הוא נלחם בשבעה באוקטובר והציל חיים, אבל הוא הציל אנשים עוד כנער. הוא היה רואה ילדים 'אבודים', והוא תמיד היה אוסף ועוטף אותם ודואג להם.
"אחד הדברים שעוברים בראש זה שעכשיו לא יהיו זיכרונות חדשים מטל", אומר רן. "זה כואב. אני עושה הכול כדי לשמור את הזיכרונות הישנים. הסרט על טל וכל הסרטים של 'גל-הד' רצופים בסיפורים קטנים מכל אחד מהנופלים ומשמרים משהו מאוד יקר שיכול להישאר עם אנשים לנצח".
"ברגע שזוכרים את הילדה שלי, זה מחיה אותה", אומרת אוֹרי, אימה של סמל שיר ביטון ז"ל, חובשת קרבית שנפלה בשבעה באוקטובר, בוקר שמחת תורה, בקרב גבורה במוצב נחל עוז. "זה מעלה לנו חיוך".
שיר היא אחת מגיבורות המלחמה שמונצחת במסגרת פרויקט "גל-הד", מיזם ההנצחה לחללי צה"ל וכוחות הביטחון שנפלו במלחמת חרבות ברזל. "זה ההד שנשאר", אומרת אורי, על הפרויקט. "מאחורי כל שם של נופל יש סיפור חיים שלם. אני רוצה שכשיגידו 'שיר ביטון', הסיפור של שיר שלנו יהדהד. אני רוצה שכל מי שמתעניין, כל מי שרוצה, יוכל לשמוע את הסיפור שלה. מבחינתי, זה 'וואו'. זה אומר ששיר קיימת".
"גל-הד", פרויקט הזיכרון הדיגיטלי באתר Ynet, מאפשר לגולשים להיחשף לסיפורים האישיים של חללות וחללי מלחמת חרבות ברזל. הפרויקט מחבר בין הזיכרון הפרטי לזיכרון הלאומי. המיזם נועד להבטיח שכל גיבורה וגיבור יקבלו את מקומם המכובד והראוי בלב הזיכרון הישראלי. באמצעות תיעוד אישי מצולם משמרים את הסיפור, את הדמות והמורשת שהשאירו אחריהם הנופלות והנופלים. כאלף סרטים, כולם סיפורי גבורה מעוררי השראה, יעלו לאתר Ynet (www.ynet.co.il/gal-hed), פרי שיתוף פעולה בין ארגון יד לבנים, ארגון FIDF (ידידי צה"ל בארצות הברית) וקבוצת "ידיעות אחרונות". עד כה עלו לאתר כמאה סרטים.
נלחמה על החיים שלה
סמל שיר ביטון ז"ל נולדה וגדלה באשדוד. תלמידה מצטיינת שחלמה להיות רופאה והתנדבה במגן דוד אדום. בצבא שירתה כחובשת קדמית והוצבה במוצב נחל עוז. "היה לה חשוב לעשות שירות משמעותי", מספרת אורי.
בבוקר שבת, שבעה באוקטובר, שהתה שיר במוצב. היא שלחה הודעה קולית לאימה מטלפון של חברה כשברקע כבר נשמעו קולות ירי. יחד עם חברותיה שיר רצה למיגונית שאליה השליכו המחבלים עשרות רימונים. היא הצליחה לברוח למגורים שלה, יחד עם חברתה, סמ"ר ירין מארי פלד ז"ל, כדי להביא את נשקה האישי. כשמחבל חדר לחדרה, שיר, צעירה בגובה מטר וחצי, הצליחה לחסל אותו.
"לא חשבתי שהילדה שלי תצליח להרוג מישהו. אפילו לא חשבתי שהיא תדרוך נשק", אומרת אורי. "היא לא לוחמת, היא חובשת. היא פשוט נלחמה על החיים שלה ושל החברה שלה".
סמוך לשעה שמונה בבוקר נפלה שיר בקרב הגבורה והיא רק בת תשע-עשרה. במשך כמה ימים נחשבה נעדרת. "לקח זמן עד שהבנו שהנורא מכול קרה", אומרת אורי בכאב.
ממשיכים בדרכה
אחרי האסון החליטו הוריה של שיר להמשיך את דרכה ולעבור בעצמם קורס חובשים למתנדבים בוגרים במד"א, שהיום נקרא "קורס שיר". אורי, סמנכ"לית כספים במקצועה, אף הוסמכה להיות ראש צוות ונהגת אמבולנס. "אפשר לקחת את הכאב וליפול אתו ולא לקום", היא אומרת. "אנחנו החלטנו שלא ניתן לזה לגמור אותנו".
לסרט שנעשה על שיר לפרויקט "גל-הד" התראיינו הוריה, אורי ואסף, אחיה הגדול ליעד ואחותה הצעירה, אביה. "כולנו שמחנו לדבר על שיר למרות שזה לא תמיד קל", אומרת אורי. "לא דיברנו רק על הגבורה. דיברנו על החיים. זה עוד משהו שעשינו כדי ששיר לא תישכח. עבורנו, כמשפחה, זה המון".
חלם על הוליווד
"הוא היה כל כך חי, אז עכשיו הוא כל כך מת", אומר רן להט על בנו, רס"ל טל להט ז"ל, לוחם ביחידת מגלן, חטיבת הקומנדו, שנפל בקרב במרכז רצועת עזה ביולי 2024. גם הסרט של טל ז"ל כבר הועלה לאתר במסגרת מיזם "גל-הד". "כשהבן שלך נופל, אומרים עליו המון דברים. אתה יכול לשים לב מה אומרים הכי הרבה. על טל אמרו כולם שהוא כל הזמן היה מחייך. גם אחרי לילה של עבודה קשה, טל היה מחייך. מעבר לזה שהוא היה מלא שמחת חיים".
טל היה ספורטאי, פעיל בתנועות נוער ומנהיג חברתי. הוא חלם להיות במאי קולנוע. "שעתיים לפני שהוא נפל, אחד הלוחמים סיפר לו שיש לו אחות שחקנית שמנסה את מזלה בהוליווד. טל כל כך התלהב מזה. הוא אמר לו, 'אתה חייב לתת לי את המספר של אחותך'. הוא לא חשב כמה מסוכן בעזה, או שעלול לקרות לו משהו. הוא חלם על הוליווד!"
לשמר את הזיכרונות הישנים
טל לחם בשבעה באוקטובר במוצב נחל עוז. הוא המשיך להילחם עם הצוות שלו חודשים רבים, עד שנפל. לפרויקט "גל-הד" הצטלמו הוריו, רן ורונית, ושניים מחבריו. "חשבתי מה הדברים הכי חשובים שאני רוצה להגיד על טל", מספר רן. "זה כמו שאומרים בהגדה של פסח. אם לא אמרת את הדברים האלה, אתה מרגיש שלא אמרת כלום. אמרתי למשל שלא משנה, גם אם אני אחיה עד גיל מאה, יש משהו שטל עשה ואני לא אספיק לעולם. טל הציל אנשים. הוא נלחם בשבעה באוקטובר והציל חיים, אבל הוא הציל אנשים עוד כנער. הוא היה רואה ילדים 'אבודים', והוא תמיד היה אוסף ועוטף אותם ודואג להם.
"אחד הדברים שעוברים בראש זה שעכשיו לא יהיו זיכרונות חדשים מטל", אומר רן. "זה כואב. אני עושה הכול כדי לשמור את הזיכרונות הישנים. הסרט על טל וכל הסרטים של 'גל-הד' רצופים בסיפורים קטנים מכל אחד מהנופלים ומשמרים משהו מאוד יקר שיכול להישאר עם אנשים לנצח".
